כרך ל"ו, חוברת 2

במאמר זה אפרוט את מורכבות המונח רצח אם, matricide , אשר הולך ותופס נפח בשנים האחרונות בתיאוריה הפסיכואנליטית הפמיניסטית, ומשמש להצביע על העלמת האֵם (למעשה, יש לומר האֵם כסובייקטית) והיעדרה בתרבות המערבית. matricide מכיל בתוכו, כפי שאראה, תנועה רב־שִכבתית אשר בה נעלמת הסובייקטיביות האִמהית לא רק ממקומה בתהליך ההתפתחות של הילד/ה ומן המשולש האדיפלי, אלא גם מן השפה וממערכת המסמנים. כפילות זו של רצח האֵם מוחקת לא רק את קיומה כסובייקטית, אלא גם את עצם היעדרה והֵעלמותה — את מעשה הרצח עצמו. באמצעות ניתוח מחודש של סיפור המקרה ״הנס הקטן״ אתחקה אחר מורכבות מטריצידאלית (matricidal) זו ואראה כיצד לומד הנס להבין את עצמו ואת העולם באמצעות שפה אדיפלית שבה האֵם אינה קיימת. מול הפרשנות של פרויד, אצביע על האופן שבו חלומותיו של הנס פותחים פתח למבנים נפשיים אלטרנטיביים, ואתוּר אחר האפשרויות הטמונות ביכולת להמשיך ולהכיר, להזדהות ולצקת משמעות באותו ‘היעדר' אִמהי.