כרך ל"ו, חוברת 2

נהוג לתאר את התסביך האדיפלי כניסיון להתארגנות נפשית במסגרת מערך משולש. במאמר זה, אטען, שהתסביך האדיפלי במובנו הפרוידיאני תואם, למעשה, ניסוח במתכונת של מרחב מרובע. הרדוקציה של המבנה האדיפלי לטריאנגולציה, לטענתי, אינה מביאה בחשבון שני היבטים מרכזיים במחשבת פרויד: תהליך פיצול האני במסגרת פעולת ההגנה, וההכרה בהבדלים בין המינים כתולדה של הביסקסואליות המוטבעת בסובייקט. ברמה מטא־פסיכולוגית, ניסוח התסביך האדיפלי כארבע־מימדי יסייע להאיר את התפתחות החשיבה מן היכולת לאינטרוספקציה לעבר רפלקטיביות; ברמה הקלינית, אדגים כיצד סכמטיזציה מרובעת של התסביך מותירה מקום לתפקיד האחים בהתפתחות הסובייקט; ברמת התיאוריה הקלינית, יצוין הקֶשר האפשרי בין רידוד משמעותו הפרוידיאנית של תסביך אדיפוס לירידת קרנו של הפירוש בטכניקה הפסיכואנליטית בימינו. כמו כן, אתייחס לנושא דרך ספרות פילוסופית עכשווית, המתייחסת לזיקה בין רפלקטיביות לבין ביקורת נורמטיבית דרך הגותם של מייקל וולצר ומנחם פיש.