No-thing and Pain-ting
ד״ר הילית אראל־ברודסקי
כרך ל"ו, חוברת 2
2022
במאמר זה אדון במושג המחיקה באמנות ובפסיכואנליזה ואבחן את הֶקשרו לטראומה ולתופעת הדיסוציאציה. אֵעָזֵר בהשוואה שבין מושג הפנטימנטוֹ לבין טכניקת הָפְרֶסְקוֹ באמנות, כדי לחדד את ההבחנה שבין סוגי המחיקות השונים במרחב הנפשי ואבחין בין מחיקה שמטרתה דיסוציאציה יום־יומית, לבין מחיקה שמשמעה דיסוציאציה פתולוגית. בתוך ההגדרה של דיסוציאציה פתולוגית אבחין בין דיסוציאציה שנשמר בה קשר כלשהו בין מצבי התודעה השונים, כשהאדם מרגיש בה מעין דיסוציאציה סכיזו־פרנואידית, לבין מצבים שבהם הסימפטומים אינם נקשרים באופן ישיר לפוסט טראומה, אין בהם סיפור, אלא בעיקר מחוּק, שלילי, דיכאון לָבָן (1), והם נגישים פחות לעיבוד ולעבודה אנליטית. הם, ברובם, רשומים בגוף — חושיים וראשוניים — כיוון שכלל לא נרשמו כדי שיוכלו לעבור הדחקה. אקרא למצב זה: דיסוציאציה אוטיסטית־מגעית.
הורדת המאמר
