כרך ל"ו, חוברת 1

מדור 'עבודות מקוריות'
כבני אנוש אנו בדיאלוג מתמשך עם מושג הרוע. לעתים, שיח זה הוא קונקרטי, בו מתעוררים לחיים שדים ומכשפות. כאשר אירועים טראומתיים מפגישים את האדם פנים מול פנים עם טרור, אין בקיום מרחב המאפשר התבוננות פנימה והעמקה בחוויות נפשיות, היות שאלו נחוות כמסוכנות. במקום זאת, מנגנון חלופי דיסוציאטיבי מתפתח עם היווצרות של חלקי עצמי המצויים בפיצול, מעובים וקפואים בזמן. אחד מחלקים אלה, אינטרוייקציַת המכשפה, טומן בתוכו היבטים של קשר התעללות עתיק — פגיעה, טרור, וחוסר אונים. הקורבן לוקח על עצמו את כובד הרוע שאיפיין את האובייקט המתקיף, אך זאת לצד מחיר השליטה בידי הרוע, כישוף. על אף היותו ניסיון נואש להבטיח הישרדות, יש מחיר שיש לשלם — מוות ונתק מעצמי שלם. קטסטרופה נפשית העומדת בפני עצמה. במאמר הנוכחי אדון בקטסטרופה זו כפי שנחוותה בידי מטופלת, אשר ראתה עצמה כמכושפת. בעזרת חומרים תיאורטיים וקליניים ושילובם, אשאף להבין את מצב הכישוף כפסוידו־עדות לזוועות העבר, חלק ממבנה דיסוציאטיבי שהונע קדימה כדי להציל את המטופלת מזה אשר אינו יכול להיות ידוע.