״היפוכו של אחד״ : המפגש הטיפולי כשדה טראומתי וכמרחב התקווה (עמ' 15-23)
ד״ר צביה זליגמן
כרך ל"ו, חוברת 1
2021
מדור 'עבודות מקוריות'
הסיפור של הסופר האיטלקי ארי דה לוקה "היפוכו של אחד", מהווה השראה לרעיונות שאעלה במאמר זה. אתאר את המפגש הבין־אישי כזירת הפגיעה המינית וכזירת ההשמדה של ההיות, כאשר הפוגע משתמש באופן ממאיר בכמיהה של הילד לחיבור, משחק, קירבה ורוך. אציע שהמפגש הטיפולי חוזר לאותה זירה מתוך אותה כמיהה לחיבור, אך באופן מפתיע ובו־זמנית בלתי נלאה, מחזיר את הדיאדה הטיפולית שוב ושוב אל אותם מחוזות של קִלקול. למרות התשוקה שלנו להציל את המטופל ולייצר איתו קשר חדש, כדי להיענות אליה (לאותה תשוקה) יהיה עלינו "להניח עליה רגל ולרמוס אותה" (כדברי ארי דה לוקה) ולהסתבך ביָשן. מתוך הסתבכות זו תיווצר תקווה. זוהי תקווה שמתגלה מתוך המפגש, מתוך יחסי הגומלין בין הנפשות, מתוך ההפיכה של המפגש הממאיר — לחוויה בשניים שמשיבה חיים.
הורדת המאמר
