בין ידיעה לאינטואיציה – מפרויד ועד ביון
אבנר ברגשטיין
כרך ל"ה, חוברת 2
2021
אנסה במאמר זה ללכוד את תרומתו של ביון לפרקטיקה הפסיכואנליטית, ובה־בעת להתחקות אחר שורשי חשיבתו אצל פרויד. בניסיון להעניק משמעות לחוויה הרגשית שמעולם לא זכתה לייצוג בנפש, וכדי להתקרב אל הלא־מודע שאינו מודחק, ביון מפציר בנו שנקשיב באמצעות האינטואיציה, מעֵבר למה שנאמר, ונשמע את חווית המטופל מבעד ל'רעש' מחריש האוזניים של המילים שנאמרות. אנסה להמחיש את האינטואיציה בְּפסיכואנליזה כאותו הלך־רוח פתוח, בלתי־משוחד, שאינו אחוז בעוגנים חיצוניים, שמאפשר ל־mind של האנליטיקאי ללכוד את רסיסי החוויה הרגשית, שאומנם מופיעים כנְשוֹרֶת של רשמֵי חושים, אך מחייבים את האנליטיקאי ללכת אל מעֵבר למה שנתפס באמצעות החושים, ולפגוש אט אט את המשמעות של רשמים אלה, ולהתקרב אל עֵבר מחוזות נפשיים בלתי־ניתנים לייצוג ולביטוי.
הורדת המאמר
