כרך ל"ד, חוברת 3

במאמר זה אדון בשתי אופנויות קריסה של המתח בין אַחֵרוּת לאַחְדוּת, הן ביחסי העברה בטיפול בעת תסוגה לתלות, והן ביחסי התלות הראשוניים בין התינוקת לאִמה. לשם כך אציע תפיסה של קשר ראשוני, בו תפקיד האֵם להחזיק — בתוך נפשה וביחסיה עם התינוקת — את המתח בין קוטבי האַחֵרוּת והאַחְדוּת, למען התקיימותה הסובייקטיבית של התינוקת. אדגים זאת באמצעות מקרה בו שוחזרה ביחסי ההעברה בטיפול קריסת המתח בין הקטבים, לתוך ׳מרחב השמדה אטום׳, בו לא יכולה להתקיים חווית סובייקטיביות והוויה(being). אציג את האופן בו שיקום קוטב האַחֵרוּת השיב על כנו את המתח בין הקטבים, ואיפשר לשקם בתורו גם את קוטב האַחְדוּת.