כרך ל"ד, חוברת 1

במאמר זה אציג את מחשבותיי על עבודת אמנות שמקורה בסבל נפשי עמוק. אתאר את המעבר משימוש באמנות כאקט הישרדותי לשימוש באמנות שמתרחש במרחב המעבר ומקבל שָם פשר ומשמעות. כאשר המרחב הפוטנציאלי מתממש במלוא היקפו, הוא מתמלא בפירות דמיונו של היוצר. אטען שאקט היצירה עצמו (עבודת האמנות) כרוך בחוויה הטוטלית אשר משחזרת את הקשר הראשוני של הילד לאִמו. חוויה נפשית זו מתרחשת בתהליך עבודת האמן; המגע עם החומר מבטא התמזגות חושית ופיזית עם האֵֵם, והמדיום הנבחר מאחסן בתוכו חוויה חושית חסרה. האובייקטים האמנותיים הופכים ל׳אובייקטים של מעבר׳ ש׳נמצאים׳ או ש׳נבראים׳ דרך חלומות ודרך מעשה האמנות. אציג דוגמאות מעבודתי עם אמנית בטיפול.