התשמע קולי ? קולן של נפגעות גילוי עריות והפצעתה של "עדות צלילית"
ד"ר הילית אראל ברודסקי
כרך ל"ד, חוברת 1
2019
טראומה מאופיינת בכך שהיא נותרת כעדות היולית ללא מילים, ללא מספֵּר שיספר את סיפורה וללא אוזן קשבת שתשמע אותה. מתוך כך, היא אינה ניתנת לעיבוד ומתעתעת ביכולתו של הקורבן להיות עד למה שאירע לו, לדעת את עצמו ולספר את סיפורו (1). ברצוני להציע את מדיום המוסיקה כלוכד, הן את השבר הטראומתי והן את האפשרות לריפוי, כזה המבקש לתקשר עם האחר הפנימי ובו־זמנית מחזיק את היעדרו. המוסיקה מהווה פשר לטראומה וגשר לעבר עדות, סימבוליזציה ושפה, ובה בעת היא מנכיחה את ההיעדר. במאמר זה אדון בתופעת ה-reverie המוסיקלי, מונח שהצעתי במאמר קודם, כחלק מתהליך של הפצעת עדות, מעין ׳עדות צלילית׳, במקומות בהם אין ביכולת המילים לנסח ולהכיל את עוצמת הכאב והאימה. במאמר אתאר את המוסיקה המלווה אותנו לעתים בעבודת האנליזה כזמזום בראש בתוך השעות, כתחושה גופנית של מקצב פנימי, כהדהוד לאסוציאציות של המטופל או כשירה המלווה אותנו בין השעות. אכנה תופעה זו בשם reverie מוסיקלי ואציע דרכים להבנה ולעבודה עם ה-reverie בהקשר של עבודה עם טראומה.
הורדת המאמר
